מה משמעות השורש פ.ס.ל?
כתוב בתורה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות לד א), ואחר כך: "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שם ד). אם כן, לפסול פירושו לסתת באבן. בפסילה זו, כידוע, מתחילים מכמות אבן גדולה ומסיימים בכמות קטנה.
על הפסוק הראשון אמרו חז"ל: "אמר רבי חמא בר' חנינא: לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר: 'פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים' – פסולתן שלך יהא" (נדרים לח.). נמצינו למדים שמשורש פ.ס.ל נגזרה המילה "פסולת", שמשמעותה היא חומר הגלם שנפחת בעת הפסילה. מכאן היא כבר קיבלה כל משמעות של דבר שאינו נצרך ועומד לזריקה: "בורר ואוכל – אוכל מתוך הפסולת. בורר ומניח – אוכל מתוך הפסולת. פסולת מתוך אוכל לא יברור, ואם בירר חייב חטאת" (שבת עד.).
עכשיו השלב השלישי: חז"ל כבר הפכו את המילה "פסולת" לפועל: "פְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם כָּשֵׁר, וְהַמְאֻחָר פָּסוּל. שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים פְּסוּלִים, וְהַמְאֻחָרִים כְּשֵׁרִים" (שביעית פ"י מ"ה). "סֻכָּה יְשָׁנָה – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין" (סוכה פ"א מ"א). והנה נוצר לנו כאן פועל בעל שורש שווה לשורש המקורי, אך הוא הפוך במשמעותו: ב"ויפסול שני לוחות" – הכוונה היא לברור את הלוחות מתוך חומר הגלם (פסולת) שאותו מסירים, אך ב"בית שמאי פוסלין" הם מגדירים את המושא עצמו כפסולת, עד כדי כך שהמילה "פסול" במשנה היא ההפך של "כשר".