לְהַהְדִּיר ספר או לְהוֹדִיר ספר?

העוסקים בההדרת ספרים (דהיינו: הדפסת ספרים ישנים מחדש) ועוזריהם מודעים למילה החדשה שקשה להגות. אם מלה זו היתה בשימוש בימי המקרא, האם כך היתה נהגית? שורש ה.ל.כ הוא שורש מיוחד: בעבר ובהוה הוא כך, אך בעתיד בבנין קל, וגם בעבר ובהוה בבנייני הפעיל והופעל הוא פתאום הופך לכאורה לגזרת נחי …

האם תְּפִלָּה מוגדר כשם פעולה?

תְּפִלָּה, תְּחִנָּה, תְּהִלָּה – כולם שמות פעולה לפעלים בבנין התפעל ששתי אותיות השורש האחרונות הן אותה אות. כלומר: הוא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה – הת"ו במילה תפילה היא הת"ו השייכת לבנין התפעל. ונפקא מינה? כשאני אומר "התהילה שלי", אין הכוונה למה שאני מהלל את האחר, אלא למה שאני מתהלל על-ידי אחרים.

גיגית – גת קטנה

האם המילה התנאית 'גִּיגִית' (=בריכה ניידת, שבת כד ה ועוד) מקורה במילה המקראית 'גַּת' (=בריכה נייחת לייצור יין)? עיין יורה דעה קכג, כא, וכן יורה דעה קלח, ג-ד.

"לאיי" זה ההפך של "איני"?

המילה הארמית "איני", המוכרת כתמיהה ותחילת קושיה, היא הלחם של שתי מילים: "אין + איהי", כלומר: "כן היא?!" ויש עוד מילה, "לאיי", הניצבת במקום של תמיכה בטענה. היא מורכבת מהמילים "לא + איהי", כלומר: "לא היא?!"

ה"א התמיהה בקמץ או בפתח?!

באותה פרשה – קורח: מצד אחד "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (במדבר יו כב) ומצד שני "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ?" (במדבר יז כח) שתי הה"אין הן ה"א התמיהה. וכל העניין מעורר תמיהה: למה זו בקמץ וזו בפתח?

מַלָּח על שם מֶלַח?

איך ייצרו פעם מלח? לקחו מי ים וייבשו אותם. בעצם גם היום עושים כך. אבל בואו נפעיל את הראש: בשביל עבודה יעילה היו צריכים משטח שטוח כדי שהמים יתייבשו במהירות, ושיהיה סמוך לים. איך קוראים למי שעובד בעבודה זו? מסתבר שמַלָּח. והנה אנחנו רואים שגם לאנשים שעובדים בהשטת ספינות קוראים …

"כהוגן" ו"עודף" זה מלעיל או מלרע?

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן (תענית ד.). לא מבין מה יש פה לקרוא מלעיל. לכאורה זה שיבוש גמור, וצריך להיות מלרע. כמו "עודף" המוטעם מלרע במפורש בתורה – "וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת" (שמות יו …

ועשו סַיִג לתורה

כולנו גדלנו על מסכת אבות פרק א' משנה א', ושרנו בגיל רך במנגינות שונות "ועשו סְיָג לתורה". באות דרבי נתן א', ה' כתוב "וְאָדָם הָרִאשׁוֹן עָשָׂה סייג לִדְבָרָיו". שם א', ז' כתוב "מִי גָּרַם לִנְגִיעָה זוֹ? סייג שֶׁסָּג אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה לִדְבָרָיו. מִכָּאן אָמְרוּ: אִם סָג אָדָם לִדְבָרָיו, אֵין יָכוֹל …

מִטָּה זה במשקל מִצְוָה?

הענין הוא כך: שורש המילה מִטָּה הוא נ.ט.ה, ומשמעות המילה היא כלי שֶׁמַּטִּים עליו, דהיינו שנופלים עליו לְמַטָּה (שכל אלו הם משורש נ.ט.ה). ואם כך, הצורה הגולמית של מִטָּה היא מִנְטָה, על משקל מִצְוָה, שגם היא מגִזרת נחי ל"ה מלשון ציווי. מה אתם אומרים?