כל מי שקורא את פרשיות המשכן מגיע לרשימת כלים ששימשו לניקוי הכלים הגדולים, כגון הַקְּשָׂווֹת, המלקחיים, היעים וה…סירות.
נצטוינו בקשר לכלים של מזבח הנחושת "וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת" (שמות כז ג). רש"י כותב: "סירותיו. כמין יורות: לדשנו. להסיר דשנו לתוכה", עד כאן. כלומר, סירות הם רבים של סיר, כמו שקירות הם רבים של קיר, וכמו "וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה'" (זכריה יד כא). ויוֹרָה היא קדירה גדולה בלשון משנה.
אם כך, מה פירוש הפסוק "וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה" (עמוס ד ב)? גם שם סירות הם רבים של סיר, כמו שכתב שם רש"י: "היא ספינה קטנה של ציידי דגים. ולפי שקטנה היא, קורא לה סיר". הרי לנו מפורש שגם הכלי שאנו קוראים לו סירה, הוא בעצם סיר. אם כן, לא לכל סיר יש מכסה.
ומה הם סירים במקרא? קוצים (ישעיהו לד יג, הושע ב ח, נחום א י), שהיום נקראים סירה קוצנית, כאילו כדי לבלבל. אבל המלה "סירה" לא מופיעה במקרא, אלא רק במשנה פעם אחת במשמעות של קוץ, בתיאור המרנין: "שֶׁכָּךְ הָיוּ מֻכֵּי שְׁחִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין: הוֹלֵךְ לוֹ עֶרֶב פֶּסַח אֵצֶל הָרוֹפֵא וְחוֹתְכוֹ עַד שֶׁהוּא מַנִּיחַ בּוֹ כִּשְׂעֹרָה, וְתוֹחֲבוֹ בְּסִירָה, וְהוּא נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, וְהַלָּה עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ, וְהָרוֹפֵא עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ" (כריתות ג ח).
קהלת, החכם באדם, עושה משחק מילים: "כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל, וְגַם זֶה הָבֶל" (ז ו), וכאן הוא משלב: "הסירים" הראשון הוא הקוצים, שעושים רעש של פצפוץ בעת שריפתם בזמן בישול אוכל בסיר נחושת.