תְּצוּגָה
שורש המילה הוא י.צ.ג – מגזרת חפי"ץ. האקדמיה אישרה להכניס שורש זה למשקל השייך לגזרת נע"ו, כמו תשובה, תבונה, תנופה. הנכון יותר לומר "הַצָּגָה".
חִסְרָה, חִמְצָה
כאשר במשקל קִטְלָה פ' הפועל היא גרונית, החיריק שבה הופך לסגול, כמו: עֶגְלָה, חֶמְדָּה, עֶדְנָה לעומת יִתְרָה, מִשְׁחָה. השמים לא היו נופלים אם המילה המאושרת היתה חֶסְרָה. שיקולי האקדמיה היו: להידמות למילה יִתְרָה. ולא ייתכנו דבריהם.
מֵידָע
המילה מַדָּע (דניאל א, ד, דברי הימים ב א, י) כבר משמשת את שורש י.ד.ע ביעילות. אין מקום לעוד מילה בעלת אותו תפקיד. במקרה זה שורש י.ד.ע הוכנס במקרא לתבנית המתאימה לחסרי פ"נ.