בִּעוּר או בֵּעוּר? / ערן שרעבי

ישנה מחלוקת לגבי ברכת ביעור חמץ. הראשונים נחלקו אם מברכים אותה בתחילת הבדיקה או בחמץ הראשון שמוצאים, אך מלבד זאת יש עוד מחלוקת: בעוד שברוב העדות אומרים "על בִּעוּר חמץ" בחיריק, התימנים אומרים "על בֵּעוּר חמץ" בצירה. מחלוקת זו מה טיבה?

כידוע ישנו תהליך הנקרא "תשלום דגש" – כאשר יש אות גרונית במקום שבו אמור להיות דגש חזק, והרי אין דגש באות גרונית, לכן התנועה הקטנה שלפני האות הדגושה הופכת לגדולה. יש בַפּועל חילוק בין האותיות הגרוניות בכלל תשלום דגש: בא' ור' הכלל קיים בשלושת הבניינים הכבדים, פִּעל פֻּעל והתפעל (מבָרך, מבֹרך, מתבָּרך). בה' וע' רק בבניין פֻּעל (מְתַעֵב לעומת מְתֹעָב), ובח' הוא לא חל כלל (וזה הכלל היחידי שבו ר' מתנהגת כגרונית).

בדרך כלל ניתן לשייך כל שם פעולה לבניין מסוים, לדוגמה: "שמירה" הוא שם פעולה של בניין פָּעַל, אך בעצם גם של נפעל, כיון שלבניינים הסבילים אין שם פעולה (לפחות במקורות). באותו אופן "ביעור" הוא שם פעולה של בניין פיעל, אך בעצם גם של פֻּעל; וכאן המחלוקת: לדעת התימנים הולכים אחר הבניין הסביל "פֻּעל" שבו יש תשלום דגש לע', ולכן החיריק הופך לצירה. ושאר העדות הולכות אחר בניין "פִּעֵל" שבו אין תשלום דגש לע', ולכן החיריק נשאר חיריק, עכ"ל ערן.

ונ"ל להביא ראיה לשאר העדות, "בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי" (תהלים פח יז), "בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי" (איוב ו ד).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *