למילה קיץ במקרא יש שתי משמעויות. הראשונה היא העונה החמה (עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ, בראשית ח כב), והשניה היא תאנים מיובשות (מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן, שמואל ב יו א).
יש מי שאומר שעונת הקיץ קרויה על שם ייבוש התאנים, כמו שעונת הקציר (הקודמת לקיץ) קרויה על שם קצירת התבואה.
ויש לומר עוד, שהקיץ קרוי קיץ בזכות עצמו. מהו שורש המילה קיץ? כמו ששטים שַׁיִט, כך קיץ – קצים. "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק: קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת! אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים?" (בראשית כז מו) כן, זוהי גזרת נחי ע"ו. ולמה התאנים קרויות קיץ? כי קצים (=מואסים) בהן עד שהן מוכנות. הגמרא (שבת מה.) כותבת: "אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות (=תאנים שמעלה לגג ליבשן. רש"י) וצימוקים בלבד." מה הכוונה? שלדעת רבי שמעון (וכן הלכה) אין אוכל שהוא מוקצה בשבת, מלבד תאנים וענבים שאדם העלה לגג לייבש, כיון שעובר עליהם תהליך שבו הם לא ראויים למאכל. כדברי רש"י שם: "ומשנשתהו שם מעט אין ראוים לאכילה עד שיתייבשו". והרמב"ם כתב בפרק כו הלכה יד: "בזמן שמייבשים אותם, הואיל ומסריחות בינתים ואינם ראויין לאכילה". לכן לתאנים קוראים קיץ.
ועונת הקיץ? "שילהי דקייטא קשיא מקייטא" (יומא כט.) – סוף הקיץ קשה מהקיץ. הקיץ הוא עונה דביקה והבילה, שאדם קץ בה כדברי הגמרא. יה"ר שנזכה לראות בקץ הימין.
