עמד לפוש

שבת ה ע"ב: אמר רבי יוחנן: היה טעון אוכלים ומשקין, ונכנס ויוצא כל היום כולו – אינו חייב עד שיעמוד. אמר אביי: והוא שעמד לפוש.


מה השורש של המלה "לפוש"? רוב העולם אומרים לָפוּשׁ. אם כן, הם משייכים מלה זו לנחי ע"ו, והשורש הוא פ.ו.ש. והוא – פָּשׁ?
באמת ברור שהשורש הוא נ.פ.ש, כמו שכתוב "שבת וַיִּנָּפַשׁ", במשמעות של מנוחה, וכן כתב שם רש"י: והוא שעמד לפוש – לנוח. ולכן אין מנוס מלומר "לִפֹּשׁ".
ואם תאמר: מה עם "וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק"? רש"י פירש שם "לשון שומן", ואין איך להסביר כך את הגמרא שהובאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *