המילה "חדק" מופיעה במקרא: "דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה" (משלי טו יט), ואומרים המפרשים: שיח קוצני. וכי מה הקשר בין שיח קוצני לאף של הפיל?
"חרק" לא מופיע במקרא כשם עצם, אבל יש "זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו" (תהלים לז יב). האם יש קשר בין חריקת שיניים לַשְּׁרָצִים שֶׁרָצִים בין רגלינו?
בגמרא (חולין נט:) יש דיון איזה סימן כשרות יש בקרני החיה, והגמרא אומרת: "חרוקות בעינן, והוא דמבלע חירקייהו". יש שם גירסא במסורת הש"ס "חדוקות בעינן, והוא דמבלע חידקייהו".
בגמרא (שבת מו.) מובאת הלכה שאסור לטלטל מנורה בשבת. ומבארת הגמרא שדוקא מנורה שבנויה כעין חוליות, "דאית בה חידקי". וכאן יש במסורת הש"ס גירסא: "דאית בה חירקי".
מה קורה כאן?! אההההה, חרק נשאר חרק.
ננסה להבין את פירושה האמיתי של המילה חרק: הגמרא בשבת דנה במנורה שעשויה כעין חוליות, כלשון הגמרא. רש"י מפרש: חיתוכין סביב לה, "קרונ"ש {קרינ"ש: חריצים}", ודומה לפרקים, ומאן דחזי – סבר: של פרקים הוא.
כלומר, חירקי הם חריצים, והמנורה עשויה מקשה אחת, אלא שהיא נראית עקב החריצים כעשויה חוליות. כמו חריקת השיניים שבתהלים שעניינה יצירת חריץ, כך גם המנורה וכך גם קרני החיה במסכת חולין – קרניים חרוקות הן קרניים שיש בהן חריצים, למרות שהקרן היא מקשה אחת. וכאן נכנסים החרקים, שקרויים כך על שם היותם חרוקים – הם עשויים גוף אחד, אך הפרקים בגופם מדמים כי הם עשויים מכמה חלקים, ולכן קוראים להם חרקים.
ומה מקור המילה "חדק"? אין שום קשר בין החדק במשלי, שהוא שיח קוצני, לבין חדק הפיל. מקור המילה הוא בגירסה השנייה שבגמרות: 'דאית בה חידקי', 'חדוקות בעינן'. גם החדק הוא גוף אחד שנראה עקב הקפלים בעור, כעשוי חוליות חוליות. אך המקור הוא ח.ר.ק, והמצאת המילה 'חדק' היא שיבוש; ראוי קרוא לו 'חרק'. אך הפה של הפרפר שגם אותו מכנים 'חדק' בטעות, אינו חדק ולא חרק, כיון שאין בו חריצים – הוא פשוט פה או צינור.